אחת השאלות הנפוצות שעולות בעולם ההלכה המעשית נוגעת לריפוד: האם יש בעיית כלאיים ברהיטים מרופדים? האם מותר לשבת על ספה שמרופדת בחומרים שונים? האם יש הבדל בין שימוש בבית למכירה או תצוגה? נעמיק בהיבטים הכשרותיים ההלכתיים והמעשיים הקשורים לנושא וננסה להסיר את הערפל סביב שאלת הכלאיים בריפוד.
מהו איסור כלאיים?
כלאיים הוא שם כולל לאיסורים של שילוב בין שני מינים שונים, כאשר ההלכה מבחינה בין תחומים שונים: כלאי זרעים (ערבוב זרעים), כלאי בהמה (הרבעת בעלי חיים שונים או עבודה בשני בעלי חיים שונים), וכלאי בגדים – הלא הוא שעטנז, שילוב צמר ופשתן יחד בבד אחד או בבגד אחד. האיסור שלנו נוגע בעיקר לכלאי בגדים, שהוא הרלוונטי ביותר כשמדובר בריפוד, כיוון שמרבית הריפוד מורכב מבדים ומסיבים ממקורות שונים.
הפסוק "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו" (דברים כ"ב, י"א) קובע את האיסור ללבוש בגד שיש בו תערובת של צמר ופשתן. חז"ל מרחיבים ומדייקים: האיסור חל דווקא כאשר הצמר והפשתן משולבים יחד באותו בגד או פריט לבוש, והם תפורים, ארוגים או מודבקים יחד בצורה שמחברת ביניהם. חשוב לציין כי האיסור הוא על לבישה בלבד – כלומר, כאשר הבגד נמצא על גוף האדם.
ישיבה על רהיט מרופד
שולחן ערוך (יורה דעה, סימן ש"א) פוסק כי ישיבה על בגד שעטנז מותרת, כל עוד אין מגע ישיר בין השעטנז לגוף, ומדובר בריפוד עבה או בכרית שמעליה בגד אחר. לעומת זאת, אם יש חשש שמגע ישיר של גוף האדם (כגון בגד דק מאוד, או שינה בלבוש דק על ריפוד) – יש מחמירים ואוסרים. הרמ"א מוסיף שמדובר דווקא כאשר אין חום גוף שמעביר את ההנאה מהשעטנז, או שאין "דרך לבישה" ממש.
במילים פשוטות: ישיבה רגילה על ספה שבה קיים שעטנז (שילוב צמר ופשתן) – כאשר הריפוד עבה ויש שכבת בד חוצצת בין המשתמש לשעטנז, אינה אסורה לפי רוב הפוסקים. עם זאת, יש מהדרים שמבקשים להימנע גם ממצב כזה, בעיקר כאשר מדובר בכריות שינה, מזרנים, או רהיטי שינה אחרים בהם יש מגע ממושך יותר של גוף האדם עם הריפוד.
יצרני רהיטים עושים שימוש במגוון חומרים – צמר, פשתן, חומרים סינטטיים, ולעיתים גם בתערובות. ישנם מקרים לא מעטים בהם הציפוי או המילוי של הכריות, המושבים והמשענות עשויים מתערובת צמר ופשתן. לעיתים, לצרכי עמידות, מוסיפים פשתן לסיבים טבעיים, או יוצרים בד חזק על ידי שילוב צמר ופשתן. לכן, כאשר רוכשים רהיט מרופד, מומלץ לברר עם היצרן את הרכב הבד והמילוי. חשוב לשים לב גם לכריות נוי, מזרנים, שמיכות וכריות שינה, משום שבאלו יש לעיתים ריבוי חומרים.
מה עושים בפועל?
בשל מורכבות הנושא, אנשים נוהגים לעיתים לשלוח דגימה מהבד או הריפוד לבדיקה אצל בודק שעטנז מוסמך. כיום קיימים שירותים מיוחדים לבדיקת שעטנז אפילו ברהיטים, וניתן לקבל אישור או הנחיות כיצד לנהוג.
במקרה שמתגלה שיש בריפוד תערובת של צמר ופשתן, יש לבדוק מהי רמת החשש:
אם יש שכבות חוצצות, מדובר במילוי פנימי בלבד, והמשתמש אינו נמצא במגע ישיר – יש פוסקים שמקלים. אם מדובר בכרית שינה או מצע ישיר – מומלץ להחמיר ולהימנע משימוש. בכל מקרה של ספק, יש מקום לייעוץ פרטני עם רב הבקי בדיני שעטנז.
יש פוסקים שמקלים עוד יותר כאשר מדובר בריהוט ציבורי, למשל בהיכל תרבות, אולם אירועים, מלון, או משרד – שם המשתמשים אינם יודעים מה הרכב הריפוד, והשהות קצרה וזמנית. עם זאת, כאשר מדובר בריהוט קבוע בבית או במשרד אישי, מומלץ להקפיד יותר.
בעיית כלאיים בריפוד היא נדירה יחסית אך קיימת, בעיקר כאשר נעשה שימוש בצמר ופשתן – בדים טבעיים שמוכרים מההלכה כשעטנז. עיקר החשש נוגע לשימושים שבהם יש מגע קרוב או ישיר בין גוף האדם (או בגדו) לריפוד. במרבית המקרים, כאשר יש שכבת בד חוצצת, והמדובר בישיבה רגילה על ספה או כיסא, רוב הפוסקים מקלים. עם זאת, כאשר מדובר במזרנים, שמיכות וכריות בהם יש מגע ישיר, מומלץ להחמיר ולברר את הרכב החומרים. הדרך הבטוחה ביותר היא לבדוק את הריפוד אצל בודק שעטנז, ובמקרה של ספק להתייעץ עם רב מוסמך. למידע נוסף על כשרות לחצו
